פרשת וזאת הברכה - שמחת תורה
רעיונות לפרשת השבוע לע"נ יהונתן יעקב הי"ד


בני שבט לוי- מחנכי ישראל בהרבה 'אהבת הבריות' ובקצת 'קנאות'


בפרשת "וזאת הברכה" אנו קוראים כי בני לוי מתברכים בכך שהם גם קנאים אך גם המחנכים:

"וללוי אמר... האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע , כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו (=בקנאותם מהעוברים בחטא העגל). יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל...".
 
חז"ל מלמדים ש"לא הקפדן מלמד", אם כן כיצד מצפים שהשבט הקנאי ביותר, שממנו יצאו גם פנחס ואליהו, יהיו גם המחנכים הלאומיים?

מצאנו בדרשה נפלאה בעל-פה שמרן הרב קוק זצ"ל התייחס לנושא זה.  כאשר הוא נשאל על ידי רבני אמריקה על כך שהוא מתנהג בסבלנות כלפי החלוצים שאינם שומרי מצוות, ולא בכעס כמו קנאי ירושלים.
הסביר להם הרב קוק זצ"ל שכולנו מצווים (וקל וחומר הוא - שהוא כהן), להיות מתלמידיו של אהרן, להיות "אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה" :
ועוד הוסיף :  ... אנו למדים שהקנאות טובה רק כדבר יוצא מן הכלל. ההנהגה העיקרית היא דרך השלום. אל יאמר אדם שאיש השלום מוותר הוא על האמת. לא כן הדבר. על הכהן אומר הנביא : 'תורת אמת היתה בפיהו ועוְלה לא נמצא בשפתיו', ובכל זאת 'בשלום ובמישור הלך אתי', ודווקא על ידי שיטה זו - 'רבים השיב מעון' (כשם שנאמר שם בהמשך הפסוקים : 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו...') ...
ואמר ר' מאיר: 'מה תלמוד לומר: 'ורבים השיב מעון', כשהיה אהרן מהלך בדרך, פגע בו באדם רשע ונתן לו שלום; למחר ביקש אותו האיש לעבור עבירה. אמר: אוי לי, האיך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן? בושתי הימנו שנתן לי שלום. נמצא אותו האיש מונע את עצמו מן העבירה' 
'צאו וראו, רבותי! מה פעלו הקנאים ליהדות בארצנו הקדושה, ומה פעלתי אני בדרך שלמדתי מאבותי ורבותי. מי השיב רבים מעוון - אני - או הם ?
הרב ד"ר ארי שבט  - "בית הרב"  -  המרכז התיעודי