יהונתן יעקב איינהורן הי”ד
Yehonatan Yaakov Einhorn h”yd
Yehonatan Yaakov Einhorn h”yd
יהונתן נולד בהר ברכה אשר בשומרון בכ”א בסיוון התשמ”ד – 21 ביוני 1984 כבן בכור להוריו דוד ורויטל.
במהלך שנות ילדותו נדד יחד עם הוריו ברחבי הארץ על פי מיקום עבודתו של האב אשר שירת שירות קבע בחיל האוויר. בכך הונח יסוד המסירות והאהבה לעם ולארץ כבר מינקותו.
משהתיישבה המשפחה במושב גמזו, למד יהונתן החל מכיתה ב’ בבית הספר “שלהבת” שבקיבוץ שעלבים. את דרכו המשיך בחטיבה ב”יד בינימין” ומשם עבר ללמוד בישיבה התיכונית המדעית בראשון לציון. את צעדיו הבאים, עשה בישיבת “איילת השחר” באילת ולאחר מכן המשיך להתחזק באמונה במכינה הקדם צבאית בעצמונה. יהונתן התגייס לצנחנים ובסיום מסלול ה”עורב”, ביקש לעבור ולשרת כלוחם מן השורה בגדודים ואף הוצב כלוחם בחוליית החוד של מח’ הפטרול בגדוד 101 של הצנחנים.
במהלך שירותו הצבאי עסק בפעילות מבצעית בשכם ובחברון, עד לנפילתו בקרב בעייטה – א – שאב בתאריך ז’ באב התשס”ו – 1 באוגוסט 2006, בן 22 בנופלו.
על יהונתן:
יהונתן אהב את ארץ ישראל בכל נפשו ובכל הזדמנות טייל ותר בה, עם ובלי חברים. בעיקר אהב יהונתן את ירושלים וסביבותיה, כאשר מעינותיה מהווים עבורו מקומות מרגוע והנאה.
הרעות והחברות של יהונתן עם כל מי שהיה בסביבתו האזרחית והצבאית הפכו לשם דבר ויהונתן קנה לו במשך חייו הקצרים חברים רבים מכל המגזרים ומכל הקשת החברתית בארץ – כולם אהבו אותו בהיותו מלא חיוניות, שמחה ואופטימיות. איש אמת שפיו וליבו שווים ומעולם לא שמר טינה לאף אחד.
מקצועיותו הצבאית, מסירותו ואומץ ליבו היוו מופת ודוגמה בצבא ולפיכך אהבו אותו מפקדיו, אותם מפקדים אשר לא פעם ספגו ממנו ביקורת בונה רבה, כאיש אמת הלוחם עליה. תכונת האמת שבו באה לידי ביטוי גם בהקפדתו על שמירת מצוות מדוקדקת למרות היותו חייל דתי בודד במחלקה והוא הוערך על כך מאוד בקרב חבריו כולם. בארנקו נמצא נייר צר וארוך בצורת אקורדיון, עליו רשם את ההלכות בקרב בלבנון, כאשר צוותו נותר ללא מזון, הם מצאו שק קמח.לאחר שלשו את הבצק, הם קראו ליהונתן שיפריש חלה כפי שלמד מתוך דף זה.בצוות סמלים, כחייל ותיק התעקש לשמור על דרך ארץ והתנגד לכך שחיילים צעירים ישטפו את כליו בחדר האוכל. יהונתן סרב לקבל טלוויזיה לחדרו, למרות שהיה זכאי לכך ולמרות לחץ אדיר מצד חבריו, כיוון שלא רצה שידליקו אותו בשבת.
יהונתן – בן, חבר, תלמיד וחייל ערכי מאוד אשר בנופלו הותיר חלל ריק בלב ובנשמה.
זכו רבותיו ומוריו לחנכו לתורה, מצוות, אמת, וערכים.
זכו מפקדיו בחייל, לוחם מקצועי, מסור, מופת, דוגמה ובעל אומץ.
זכו חבריו ברע אהוב, מלא חיוניות ושמחת חיים, חביב, נעים הליכות ונאמן.
זכינו אנו הוריו לבן נפלא, ערכי ומלא אהבת ארץ ישראל וירושלים עיר הקודש.
אין לנו אלא להודות לבורא עולם על כל השנים במחיצת בננו ועם עלייתו השמימה כקרבן תודה נותר לנו רק להנציח אותו ואת מעשיו.
Background:
Yehonatan was born on June 21, 1984 (21st of Sivan 5744) in Har Bracha, in the Shomron. A beautiful baby boy, he was the eldest son to his parents, David and Revital.
During his youth, he moved from place to place within Israel, due to his father, David’s, relocation as an officer in the Israeli air force. His father’s choice of profession made a deep impression on Yehonatan, and laid a cornerstone for him of love and sacrifice for the nation and land of Israel.
When the family settled in Gimzu, a small moshav near Modiin, Yehonatan studied in “Shalhevet”, the boys school in Kibbutz Shaalvim. He then went to junior high school in “Yad Binyamin”, and then went to study in the yeshiva high school in Rishon LeZion.
After graduation, he went to learn in “Yeshivat Ayelet HaShachar” in Eilat and then continued to learn in Atzmona. This learning was done as a conscious decision before he was drafted to the army, so that his yiddishkeit would be strengthened before he was challenged with the rigors of army training.
Yehonatan was drafted to the paratrooper division of the IDF. He was trained in a special subdivision of the paratroopers known as the “Orev”, and then began his active service.
During his army service, he fought in Shechem and Chevron, until he fell in the battle of Aitta-a- Sab in Lebanon this past summer on August 1, 2006 (7th of Av, 5756).
About Yehonatan:
Yehonatan loved the land of Israel with all his heart, and at every opportunity, he hiked and toured the land, both with friends and by himself. Yehonatan especially loved Yerushalayim and its environs. Its peaceful streams were a great source of joy and relaxation for him.
Yehonatan’s deep friendships with people from all walks of life, religious and secular, were very important to him, and in his short life, he made many friends. His friends all loved his optimism, his joy, and especially his truthful nature.
His professionalism, devotion, and courage were expressed during his army service, and as such his officers loved and respected him.
His truthful nature also came to expression in his adherence to Torah and mitvzot, although he was the only frum soldier in his whole division. Upon his death, there was found in his wallet, a long, thin piece of paper, folded, “accordion style”, where Yonatan had written many laws of battle. When his platoon was left without food, during those long, hard days of battle in Lebanon, they found some flour in an Arab’s house, and after kneading it to make dough, called Yehonatan to “separate challah”. As an “older soldier” he refused to allow younger soldiers to wash his dishes in the dining room, as is the accepted custom in the army, opting instead to do it himself because of his great Derech Eretz. Yonatan refused to accept a television in his barracks in the army, although he was eligible to receive one and his younger friends pressed him to accept it, because he did not want his platoon-mates to open it on Shabbat.
Yehonatan- son, friend, student, soldier. His falling in battle on behalf of the people of Israel, the land of Israel and the Torah of Israel, leaves a hollow space in our hearts and souls.
His rabbis merited teaching him Torah, mitzvot, truth and values.
His army officers merited teaching him professionalism, devotion, and courage.
His friends merited being with a loving friend, full of joy and optimism, sweet and loyal.
And we, his parents, merited having a wonderful son, full of the best values and love to the land of Israel and Yerushalayim, our holy city.
We have only to thank the Creator of the Universe for all the years that our son was with us, and with his ascent to heavens as a korban todah, a thanksgiving sacrifice, we have only to memorialize him and the wonderful values he cherished.]]