רעיונות לפרשת נצבים וילך לע"נ יהונתן יעקב הי"ד
תשובה מיראה ותשובה מאהבה
"ושבת עד ד' אלוקיך ושמעת בקולו..."
"כי תשוב אל ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך..."
יש להבין מדוע בפרשתנו , פרשת ניצבים נוקטת התורה בשני מושגים שונים ביחס אל מעשה התשובה – בפעם הראשונה בלשון ' ושבת עד' ובשניה בלשון 'אל' – ומהו ההבדל בין שתי הלשונות הללו ?
מרן הרב זצ"ל מסביר על פי דברי הגמרא במסכת פסחים הקובעת כי כאשר עושים מצווה שלא לשמה – שכרה הוא עד השמים , אך כשעושים מצווה זו לשמה – הרי השכר הוא מעל לשמים. ומסביר הרב זצ"ל כי כוונת הדברים היא שתשובה מיראה היא תשובה במדרגה נמוכה והיא נקראת 'עד ד'" ולא עד בכלל , ואילו תשובה מאהבה נקראת בלשון 'אל ד'" והיא מעולה ומשובחת יותר.
בדרך רעיון זה ממשיך הרב זצ"ל וסובר כי אם ישוב האדם 'עד ד'' – מסיבות של ייסורים וגזירות מלך קשות הרי זו 'אתערותא דלתתא' , והיא בבחינת פתיחת פתח 'כחודו של מחט' למרות שתשובה זו אינה מספיקה לצורך 'שלימותם של כלל ישראל' – ישלים הקב"ה את התשובה הנמוכה ויביא את האומה כולה לתשובה עילאה – תשובה מאהבה.
במאמר בשם 'מכתב על תקופת זמננו ומהלך התשובה' מסביר מורנו ורבנו הרצי"ה זצ"ל כי באחרית הימים תהיה התשובה של 'עד ד' אלוקיך' קודמת , והיא מאופיינת ב'התקבצותנו לארץ ירושתנו , כיבושנו אותה והצליחנו בה' - ורק אחר כך נגיע אל התשובה השלימה של 'אל ד' אלוקיך' שמשמעותה קיום המצוות ושמירת החוקים , כשם שמפורש בנבואות יחזקאל שראשית תהיה התקבצותנו שוב אל אדמתנו , ואחר כך תהיה זריקת טהרה מן השמים , ולאחריה התחדשות הלב והרוח ואחריהם קיום המצוות החוקים והמשפטים.
מדברים אלו נראה כי אנו חיים בתקופת התשובה הגדולה של עמנו אשר תצמח ותגדל לתשובה של אמונה גדולה ושלימות מליאה של כלל ישראל כולו.
הרב אברהם טייץ – 'בית הרב' (תשע"ד)
מחוטב עציך עד שואב מימיך (כ“ט י‘)
החסיד ר' מוניא מוסינזון, גביר וסוחר באבנים טובות, ישב פעם אצל הרבי מלובביץ והשיחה נסבה על אנשים פשוטים, שהרבי שיבח אותם מאד.
שאל ר' מוניא: מה הרבי עושה מהם עניין שלם?
השיב הרבי: יש בהם מעלות רבות.
אמר ר' מוניא: אני איני רואה. שתק הרבי.
אחר כך שאלו הרבי אם הביא עמו חפיסת יהלומים. הוציא ר' מוניא את היהלומים וסידרם על השולחן, והצביע על אבן אחת
ואמר: אבן זו פלאי פלאים.
אמר הרבי: אני איני רואה בה כלום.
השיבו ר' מוניא: צריך להיות מבין כדי לראות ביהלומים.
אמר לו הרבי: יהודי, הוא פלאי פלאים, אלא שצריך להיות מבין כדי לראות.
(ספורי חסידים)
"ושבת עד ד' אלוקיך ושמעת בקולו..."
"כי תשוב אל ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך..."
יש להבין מדוע בפרשתנו , פרשת ניצבים נוקטת התורה בשני מושגים שונים ביחס אל מעשה התשובה – בפעם הראשונה בלשון ' ושבת עד' ובשניה בלשון 'אל' – ומהו ההבדל בין שתי הלשונות הללו ?
מרן הרב זצ"ל מסביר על פי דברי הגמרא במסכת פסחים הקובעת כי כאשר עושים מצווה שלא לשמה – שכרה הוא עד השמים , אך כשעושים מצווה זו לשמה – הרי השכר הוא מעל לשמים. ומסביר הרב זצ"ל כי כוונת הדברים היא שתשובה מיראה היא תשובה במדרגה נמוכה והיא נקראת 'עד ד'" ולא עד בכלל , ואילו תשובה מאהבה נקראת בלשון 'אל ד'" והיא מעולה ומשובחת יותר.
בדרך רעיון זה ממשיך הרב זצ"ל וסובר כי אם ישוב האדם 'עד ד'' – מסיבות של ייסורים וגזירות מלך קשות הרי זו 'אתערותא דלתתא' , והיא בבחינת פתיחת פתח 'כחודו של מחט' למרות שתשובה זו אינה מספיקה לצורך 'שלימותם של כלל ישראל' – ישלים הקב"ה את התשובה הנמוכה ויביא את האומה כולה לתשובה עילאה – תשובה מאהבה.
במאמר בשם 'מכתב על תקופת זמננו ומהלך התשובה' מסביר מורנו ורבנו הרצי"ה זצ"ל כי באחרית הימים תהיה התשובה של 'עד ד' אלוקיך' קודמת , והיא מאופיינת ב'התקבצותנו לארץ ירושתנו , כיבושנו אותה והצליחנו בה' - ורק אחר כך נגיע אל התשובה השלימה של 'אל ד' אלוקיך' שמשמעותה קיום המצוות ושמירת החוקים , כשם שמפורש בנבואות יחזקאל שראשית תהיה התקבצותנו שוב אל אדמתנו , ואחר כך תהיה זריקת טהרה מן השמים , ולאחריה התחדשות הלב והרוח ואחריהם קיום המצוות החוקים והמשפטים.
מדברים אלו נראה כי אנו חיים בתקופת התשובה הגדולה של עמנו אשר תצמח ותגדל לתשובה של אמונה גדולה ושלימות מליאה של כלל ישראל כולו.
הרב אברהם טייץ – 'בית הרב' (תשע"ד)
מחוטב עציך עד שואב מימיך (כ“ט י‘)
החסיד ר' מוניא מוסינזון, גביר וסוחר באבנים טובות, ישב פעם אצל הרבי מלובביץ והשיחה נסבה על אנשים פשוטים, שהרבי שיבח אותם מאד.
שאל ר' מוניא: מה הרבי עושה מהם עניין שלם?
השיב הרבי: יש בהם מעלות רבות.
אמר ר' מוניא: אני איני רואה. שתק הרבי.
אחר כך שאלו הרבי אם הביא עמו חפיסת יהלומים. הוציא ר' מוניא את היהלומים וסידרם על השולחן, והצביע על אבן אחת
ואמר: אבן זו פלאי פלאים.
אמר הרבי: אני איני רואה בה כלום.
השיבו ר' מוניא: צריך להיות מבין כדי לראות ביהלומים.
אמר לו הרבי: יהודי, הוא פלאי פלאים, אלא שצריך להיות מבין כדי לראות.
(ספורי חסידים)