רעיונות לפרשת בא
לע"נ יהונתן יעקב הי"ד בן דוד ורויטל איינהורן
פרשת בא - קרבן הפסח - קרבן 'מעלה ומטהר'
עיון ודיוק בכתובים מראה כי 'יציאת מצרים' – הייתה לא רק יציאה מארץ מצרים אלא גם 'עליה' ממנה ומתוכה . כך מעידים גם פסוקים רבים, דוגמת "כי אני ד' המעלה אתכם מארץ מצרים" או : אנכי ד' המעלך מארץ מצרים
בשביעי של פסח , לפני תפילת מוסף, בשנת תרצ"ה היא השנה האחרונה לחייו , נשא מרן הרב קוק זצ"ל דרשה ייחודית בבית הכנסת "חורבת רבי יהודה החסיד" בעיר העתיקה של ירושלים
. בדרשה זו מיצה הרב זצ"ל כמה מאבני היסוד של משנתו ושל עולמו הרוחני
בין השאר הצביע על נושא ייחודי בקרבן הפסח , שיש לו השלכות נרחבות , וכך אמר
לכאורה הדבר תמוה: הרי משניתנה תורה לישראל , נצטווינו להקפיד שכל דבר הקרב על המזבח, לא ידבק בו מאומה מטומאת עבודה זרה. וכמובן , שבעל חי שנעבדה בו עבודה זרה – פסול לקרבן. ואילו בקרבן הפסח אף על פי שהמצריים היו עובדים את הצאן ועשו אותו לעבודה זרה שלהם , דווקא פה היה הצווי 'ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" וכן אמר משה "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו" ומדוע אם כן הותר הדבר בקרבן הפסח
התשובה לתמיהה הזו
שהרי הואיל והקרבן הזה בא לטהר את ישראל מטומאת מצרים ולקדשם בקדושת ישראל , הייתה החובה דווקא לקחת את מה שהיה שקוע במ"ט שערי טומאה ולהעלותו למ"ט שערי בינה וקדושה
זה הוא פשרה של 'גלות מצרים' וזו משמעותה של 'יציאת מצרים' – לרדת כמעט עד הדיוטא התחתונה ביותר – ארץ שכינוייה הדו-משמעי הוא 'ערוות הארץ'– למען נעלה ממנה - ממש מבירא עמיקתא לאיגרא רמה וכך גם עם ישראל יכול היה לעלות ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי תורה ולקבל את התורה הקדושה
