פרשת לך-לך
לע"נ יהונתן יעקב הי"ד בן דוד ורויטל איינהורן

לך לך מארצך (“ב א‘)
להנאתך ולטובתך. (רש"י)
כל ימיו עסק רבי נחום מטשרנוביל בפדיון שבויים. הוא נדד הרבה על פתחי נדיבים לאסוף מעות של צדקה, והיה משלשל אחר כך שלמונים לכיסיהם של עריצים, אנשי הרשות וסתם שונאי ישראל, כדי לפדות מידיהם יהודים שנפלו בשבי. יום אחד נקלע לז'יטומיר. העלילו עליו הגויים עלילה שפלה ונכלא במאסר. ניגלה אליו אחד הצדיקים בבית כלאו ואמר להרגיעו: אברהם אבינו היה מכניס אורחים גדול, טורח להנעים לאורח ומבקש כל הימים ללמוד חידושים מה עוד יכולים לעשות למען האורח ולא עשה. אמר לו הקב"ה: לך לך מארצך. צא לדרך ותיהפך אתה בעצמך לאורח, או אז תדע בדיוק מה חסר לו. אף אתה, הוסיף הצדיק, פודה שבויים גדול, והעניקו לך משמים הזדמנות לחוש בפועל איזה טעם מרגיש יהודי בשבי ובכלא אצל גויים ועד כמה נחוץ למהר לפדותו משביו.
לשמע הדברים נחה רוחו של ר' נחום


פרשת לך לך - סגולת ישראל
פרשת השבוע פותחת בבחירת הקב"ה באברהם אבינו כאבי האומה הישראלית, והבטחתו כי מזרעו עתיד עם ישראל להיוולד ולהוות מקור ברכה לאנושות כולה. התורה אינה כותבת על אישיותו של אברהם  ועל מידותיו הנעלות, או על הסיבה שבגינה נבחר אברהם כמו שכתבה על נח שם מקדימה התורה לספר על אישיותו,  "איש צדיק תמים".

מדוע כך הם הדברים? 

בספרו "נצח ישראל" מסביר המהר"ל מפראג שלא שייך להזכיר כלל את צדקותו  של אברהם אבינו טרם בחירת הקב"ה בו,  מכיוון שהבחירה באברהם אבינו ובעם ישראל איננה מותנית כלל בצדקותם ובמידותיהם הטובות.

כמובן שאברהם היה בעל אישיות מוסרית נשגבה (ובלשונו של הרמב"ם היה "הענק שבענקים"), אך השליחות האלוקית שהוטלה עליו ועל בניו, וסגולתם המיוחדת מכל האומות לא יחדלו אף כשירעו מעשיהם.  יסוד האמונה היהודית הוא ההכרה כי עם ישראל הינו יצירה אלוקית המיוחדת ומובדלת מכל אומות העולם בטבעה, בעלת סגולה אלוקית מיוחדת. סגולה זו נצחית ואיננה בת שינוי ותמורה, אף כשעם ישראל בוחר בדרכים אחרות שאינן תואמות לסגולה שבקרבו.

(הרב אביחי רונצקי)

חסד וגבורה  בפרשה:
בברכת יצחק ליעקב נאמר (בראשית כז,כט) "אורריך ארור ומברכיך ברוך", כלומר שהמברכים יבורכו רק לאחר שבירכו בפועל. לכן נאמר "ומברכיך" ורק אז "ברוך", שכן יצחק הוא בחינת גבורה, ולכן מידת הדין נותנת לברך רק את מי שבירך בפועל. אבל אברהם עניינו חסד, ולכן בדברי ה' לאברהם נאמר שיבורכו עכשיו גם מי שעתידים לברך את ישראל.
(רבי לוי־יצחק שניאורסון)